<h1>העיטור אות מ' מחילה</h1>
<h2>דף כח.</h2>
וצריך עיון אי דיינינן דינא דגרמי. ומסתברא דוקא דעביד הזיקא בגופא דממונא דחבריה וחסריה כל שהוא כגון מוחל ושורף שטרותיו ומזיק שעבודו של חבירו וזולתן (עי' גיטין מ"א. וב"ק ל"ג:) אבל לא אזיק גופו דממונא דחבריה וממילא הוא, לא. דקיימא לן דגרמא בנזקין פטור כגון שף מטבע וזורק מטבע של חבירו לים הגדול וצורם אוזן פרתו של חבירו (ב"ק צ"ח.) דלא חסריה וכגון הא דגרסינן בבבא קמא (כ"ו:) זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקן פטור מאי טעמא דההוא בתרא לא נגע כלל בההוא הזיקא ולא עבד בה מידי וקמא נמי בעידנא דשדא פסיקי גיריה הלכך תרווייהו פטירי ולית בה דינא דגרמי וגרמא בנזיקין דפטור הני מילי כי לא נגע בממונא דחבריה אי נמי נגע ולא חסריה כלל. ורב אלפס (ב"ק פ"ב) אפקה מהלכתא משום דקיימא לן כאמימר וליכא לדחוייה דהא ליכא מאן דפליג עליה ותרווייהו הלכתא נינהו ואמימר בשורף שטרותיו של חבירו לחודיה הוא דקאמר והלכתא כוותיה ודוקא במקויימין ובמאמינו וכן ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם בריש גמרא דפרק הכונס (ב"ק נ"ו.) הכופף והשוכר והיודע והעושה מלאכה במי חטאת והנותן סם המות והשולח את הבעירה והמבעית את חבירו נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה ליבה ואין בלבויו כדי ללבותה כדאיתא התם (ב"ק נ"ט:) דכל הני פטירי אליבא דרבי מאיר משום דממילא נינהו ולא מינכר ושורף שטרותיו של חבירו ומוחל שטר חוב שמכר ודן את הדין וטעה (ב"ק צ"ט:) ומראה דינר לשולחני ונמצא רע ומסור דאמרינן (ב"ק קי"ז:) בההוא דאחוי אמטכסא דכל הני מחייב רבי מאיר משום דינא דגרמי כדמוכח התם בגמרא, כלהו משום דמזיק בגוף הממון הוא. והא דגרסינן (ב"ק כ"ח.) שור שעלה על גבי שורו של חבירו להורגו ובא בעל השור ושמט את שורו ונפל העליון ומת פטור ומוכח התם דאי לית ליה פסידא חייב לא דמי לסלק כרים וכסתות דהתם לא נגע בכלי הכא נגע והלכך פטור וכן הלכתא. והיכא דמזיק גוף ממונו בממון חבירו וכגון הני הרחקות דתנינן בפרק לא יחפור מסתברא דחייב. ואם לא הזיק גוף ממונו אלא על ידי אחר גרמא הוא ופטור כגון נמיה וסולם וכגון הנהו עורבי דאכלי דמא ומפסדי בתאלי והדומה להן פטור אבל אסור כדפרישית בסוף מחאה.
<h2>דף צח:</h2>
אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ומאן דלא דאין דינא דגרמי וכו'. הוה עובדא ואכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה ככשורא לצלמא. ומסתברא כפירוש רבינו שלמה דיהיב ליה כל מה דכתיב בשטרא דהוה ליה מחילה כשורף שטרותיו של חבירו דגרסינן נמי התם (ב"ק צ"ח:) דכפייה רפרם לרב אשי ואגבייה ככשורא לצלמא. והוא הדין אם נתנו במעמד שלשתן שאם מחלו מחול כדאיתא בהמחאה.
וצריך עיון אי דיינינן דינא דגרמי. ומסתברא דוקא דעביד הזיקא בגופא דממונא דחבריה וחסריה כל שהוא כגון מוחל ושורף שטרותיו ומזיק שעבודו של חבירו וזולתן (עי' גיטין מ"א. וב"ק ל"ג:) אבל לא אזיק גופו דממונא דחבריה וממילא הוא, לא. דקיימא לן דגרמא בנזקין פטור כגון שף מטבע וזורק מטבע של חבירו לים הגדול וצורם אוזן פרתו של חבירו (ב"ק צ"ח.) דלא חסריה וכגון הא דגרסינן בבבא קמא (כ"ו:) זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות ובא אחר וסילקן פטור מאי טעמא דההוא בתרא לא נגע כלל בההוא הזיקא ולא עבד בה מידי וקמא נמי בעידנא דשדא פסיקי גיריה הלכך תרווייהו פטירי ולית בה דינא דגרמי וגרמא בנזיקין דפטור הני מילי כי לא נגע בממונא דחבריה אי נמי נגע ולא חסריה כלל. ורב אלפס (ב"ק פ"ב) אפקה מהלכתא משום דקיימא לן כאמימר וליכא לדחוייה דהא ליכא מאן דפליג עליה ותרווייהו הלכתא נינהו ואמימר בשורף שטרותיו של חבירו לחודיה הוא דקאמר והלכתא כוותיה ודוקא במקויימין ובמאמינו וכן ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם בריש גמרא דפרק הכונס (ב"ק נ"ו.) הכופף והשוכר והיודע והעושה מלאכה במי חטאת והנותן סם המות והשולח את הבעירה והמבעית את חבירו נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה ליבה ואין בלבויו כדי ללבותה כדאיתא התם (ב"ק נ"ט:) דכל הני פטירי אליבא דרבי מאיר משום דממילא נינהו ולא מינכר ושורף שטרותיו של חבירו ומוחל שטר חוב שמכר ודן את הדין וטעה (ב"ק צ"ט:) ומראה דינר לשולחני ונמצא רע ומסור דאמרינן (ב"ק קי"ז:) בההוא דאחוי אמטכסא דכל הני מחייב רבי מאיר משום דינא דגרמי כדמוכח התם בגמרא, כלהו משום דמזיק בגוף הממון הוא. והא דגרסינן (ב"ק כ"ח.) שור שעלה על גבי שורו של חבירו להורגו ובא בעל השור ושמט את שורו ונפל העליון ומת פטור ומוכח התם דאי לית ליה פסידא חייב לא דמי לסלק כרים וכסתות דהתם לא נגע בכלי הכא נגע והלכך פטור וכן הלכתא. והיכא דמזיק גוף ממונו בממון חבירו וכגון הני הרחקות דתנינן בפרק לא יחפור מסתברא דחייב. ואם לא הזיק גוף ממונו אלא על ידי אחר גרמא הוא ופטור כגון נמיה וסולם וכגון הנהו עורבי דאכלי דמא ומפסדי בתאלי והדומה להן פטור אבל אסור כדפרישית בסוף מחאה.
